כשמבקשים מערן חמו, יו"ר קבוצת אלוקל, לבחור מילה אחת בלבד שתגדיר מהי אלוקל בשבילו, תשובתו כמעט "מתחככת" בשאלה, ואינה נדרשת אף לרגע קל של הרהור או מחשבה. "בית" הוא אומר "ובשני מישורים. בית במובן המקצועי, כגוף שמכוון להעניק לאדריכלים ויזמים מכלול תשובות ופתרונות בתחום התכנון והבנייה כמעין ONE STOP SHOP, ובית במובן האנושי והחם, שמכוון לעובדים, כאינדיבידואלים וכקבוצה, בכל הקשור לנתינה ולהערכה לה הם ראויים".
ואמנם, תפיסתו של חמו את אלוקל כבית, ו/או בית שהוא אלוקל, שזורה לכל אורך הריאיון המתקיים עמו, ובאה לידי ביטוי בלהט של דבריו, בכל תשובה לשאלה שהוא נשאל ובכל פרט שהוא מציין.
למרות שינק את עיסוקו של אביו, תחילה במסגרות ואח"כ באלומיניום, מילדות וכנער בחופשות ביה"ס נרתם לעזרה בעסק, דרכו של ערן חמו באלוקל לאו דווקא הייתה ברורה לו כ"כרוניקה של מסלול ידוע מראש"- בשנות ילדותו והתבגרותו היווה ספורט הכדור עף את מרכז עולמו והוא אף אחז בתואר קפטן נבחרת הנוער של ישראל. ובכ"ז, כשהשתחרר מהצבא וכדרכם של משוחררים צעירים התחיל לחשב את דרכו באזרחות הציע לו אביו לבוא ולעבוד עמו "בינתיים" והאופציה הזמינה עשתה את שלה.
מאז, למעשה, הכול היסטוריה. "הגעתי לעסק קטן ודי שקט בסה"כ, שעסק בעיקר במסחר. לאט לאט למדתי אותו ואת כל מה שכרוך בניהול העסקי שלו, אבל זה לא הספיק לי ולא סיפק אותי מבחינת עשייה". בתוך כך, כמי שהיה חמוש בכל ערכי הנחישות, האחריות, המוטיבציה והאתגר שהנחילו לו שנות העיסוק בספורט, הוא החל לסמן מטרות חדשות ולהסיט את פעילות המסחר לכיוונים נוספים כתכנון, פיתוח וייצור מוצרים "התחלנו לייצר גדרות, פרגולות אלומיניום ומסתורי כביסה ומפי.וי.סי. היינו שניים, אני ואדם נוסף, שעד היום עובד כאן איתנו באלוקל, ועשינו בעצם הכול" מספר חמו אשר לצורך זה, לדבריו, חבש והחליף מידי יום מספר כובעים "הייתי המוכר, המודד והחותך, המוביל והמרכיב.
התהליך היה קשה אבל שווה. כל ההתנסות, הידע והניסיון שצברתי באותה תקופה לא פשוטה התכנסו בסופו של יום למקצועית שמאפיינת את הפעילות של החברה, ואני מאמין שהדרך שעשיתי היא מי שאני היום, ומה שסייע לי לפתח את אלוקל למקום בו היא נמצאת". בסביבות אותן שנים חווה חמו חובב הספורט תאונת צניחה קשה מאד שריתקה אותו למיטה תקופה ארוכה. אבל גם "זוטות" כגון אלה לא עמדו בדרכו- חדרו בבית החולים, הוא מספר, הפך למשרד/חפ"ק, ומשם, נחוש כדרכו, הוא המשיך את פעילותו בחברה.
בד בבד, הוא מוסיף, "השהייה בבית החולים הייתה גם נקודת זמן שהולידה אצלי תובנות רגשיות יותר במהותן, והפכה את אירוע הפציעה הקשה לתהליך מעצב מבחינה פנימית". סוג של נקודת קיצון שהביאה אותו להתבוננות פנימה והיתרגמה ל"כלי חיים" שמלווים אותו מאז כאני מאמין, אישי ומקצועי כאחד. כך, המדיניות שהוא מוביל בקבוצה היא, לדבריו "תוצר של אמונה בקודקס ערכי בסיסי. זהירות עסקית, למשל, היא מבחינתי ערך ראשון במעלה, וזחיחות היא 'אויב'- בשום מצב אסור להיות זחוח או לנוח על זרי הדפנה. כל יום צריך להוכיח את היכולות מחדש, ואין כל מקום לעשייה שהיא 'בערך' או 'על יד'".
"יש לנו מחויבות ללקוחות והיא עומדת מעל הכול"
פוסק ערן נחרצות, וכמי שמרבה לתבל בדבריו אמרות חז"ל, פתגמים תנ"כיים ואפילו לאזכר תרחישים רלוונטיים מיצירות ספרותיות כמו הקוסם מארץ עוץ, הוא מוסיף "לא לעולם חוסן. אני מאמין בללכת לאט ולהגיע רחוק. אנחנו פועלים בשוק קשה ותובעני, והדרך הנכונה להתמודד בתוכו ועמו בהצלחה היא יושרה מקצועית. לספק ללקוחות את האיכות המיטבית תוך שירות ללא פשרות ולשמר אותם איתנו כאן 'בבית', באלוקל".
עם כל הצמיחה המרשימה של הקבוצה בעשור האחרון, חמו מפתיע כשהוא אומר "אני מרגיש שזו רק תחילת הדרך ויש עוד הרבה מה לעשות". לשאלתנו מה מרתק אותו כל כך בעולם הבנייה הוא עונה כי זו "האינסופיות שלו ומרחב העשייה שהוא מספק. מרחב שמותיר מקום לדמיון, ליצירתיות ולהתפתחות תמידית. לחלום רעיונות ולממש אותם". וכך, אם בתחילת הריאיון ביקשנו מחמו להגדיר במילה אחת מהי אלוקל בשבילו, אי אפשר לסיימו בלי שאלת מיליון הדולר לגבי העתיד, להגדיר את חזונו להמשך הדרך. גם כאן הוא לא נדרש לחשיבה או הרהור, אך כבר לא מסתפק במילה אחת "במהלך שנות פעילותנו פתחנו ערוצים חדשים ונמשיך לפתוח אותם מתוך אותה אמונה ואותה תשוקת עשייה שמנחה אותנו. השאיפה היא תמיד לייצר חידושים ופתרונות איכותיים שיסייעו ויתרמו לקידום תחומי התכנון והבנייה, והחזון הוא שבכל מבנה שנבנה ובכל פרויקט שמוקם בארץ תהיה נגיעה של הבית- בית אלוקל".